זה נכון ששומרי הגן הוא ארגון. ארגון העוסק בחינוך ובהדרכת מבוגרים וילדים על בסיס ידע ומיומנויות חיים של תרבויות ציידים לקטים. וזה לא כדי להתכונן לאיזו אפוקליפסה, אלא מתוך ההבנה שבאמצעות חיבור לאותן מיומנויות עתיקות- מושג גם אותו חיבור קדום בין האדם לסביבה, בין אדם לאדם ובין אדם לרוח. אפשר להסכים, אני מניח, שחיבורים אלה די מאותגרים בעידן הנוכחי.

אבל שומרי הגן זה הרבה מעבר ל"ארגון". זו תפיסה, זו משפחה, זו קהילה, זה חזון וזו הגשמה… והכי חשוב לי להגיד זה ששומרי הגן הוא הרוח החיה במפרשים של הליקוט, הטיפול, הריפוי ובחיים שלי באופן כללי. ואני אסביר.

את ההיכרות הראשונה שלי עם צמחי המרפא המקומיים עשיתי בקורס המדריכים. זהו קורס בן שנה וחצי המכשיר מדריכים להעביר את התכנים הייחודיים לילדים בחוגים המתקיימים ביער. צמחי מרפא היה אחד מהתכנים בקורס, כמובן בהקשרו למיומנויות של תרבויות עתיקות. שם נדלקתי סופית. מאז, העמקתי בנושא עד להכשרתי כהרבליסט קליני וגם הלאה. כיום אני מדריך פעיל בארגון בשני חוגים ביערות חוף הכרמל עם מדריכה נוספת- נועה ברוך. זה מדהים לראות איך התכנים של צמחי המרפא משתלבים בחוג: הילדים מזהים, מלקטים, רוקחים ומשתמשים תדירות בצמחי המרפא שסביבם. ובאהבה!

מלבד הליקוט, הילדים בחוג עוסקים גם במיומנויות כמו הדלקת אש ללא גפרורים, גילוף, הסתוות, התגנבות, הכנת כלים, יצירה בחומרי הטבע, בניית מחסות ועוד… חשוב רק להסביר שזוהי מסגרת המעודדת התפתחות וחיבור למיומנויות, אך רק מתוך רצון ונכונות של ילדים. בשונה ממסגרות חינוכיות אחרות- כאן לא מכריחים ילדים ללמוד או לעשות דבר. ולכן, משחקי יער מטריפים, שירי יער מעוררי השראה וחיבור, וסיפורי ציידים-לקטים מביאי מהות הם הדרך שלנו ליצור את הלימוד, את החיבור ואת תחושת השבטיות.

אפשר להבין שהחוג, בסופו של דבר, הוא הרבה מעבר לעשייה. עבורי זה חוג של הווייה. בחוג אנחנו שבט, היער הוא ביתנו והאש היא מרכז חיינו. וכך הוא הדבר במלוא הביטוי והתחושה, לפחות לאותן 3 שעות פעמיים בשבוע…

אם נחזור לסיורי הליקוט ולקורסי הליקוט, אז שם מתגלם אותו רעיון בגרסה למבוגרים… אש טובה במרכז, סיפור סיפורים והשראה, חיבור בין אנשים ובין אנשים לצמחים והבאת מהות- כל אלה הם תשתית ורוח ללימוד המעמיק של צמחי המרפא שפוגשים בשבילי היער.