תפריט

ריפוי בין הרוח ובין הגוף עם צמחי מרפא

לעתים זה מבלבל גם בצמחי מרפא, כי הם מעניקים שער לריפוי, ונדמה שאולי הם האחראיים על תהליך הריפוי.

זוהי תפיסה שנעוצה בעיקר בעידן הרפואה המודרנית, בה הרפואה עושה נפלאות מבלי שהאדם צריך לעשות דבר. הוא לוקח כדור ולחץ הדם יורד, לוקח מורפיום והכאב נעלם ואפילו מורדם וליבו מוחלף.  וזה מבורך!!!  גם זה חלק מהריפוי. רפואה שלמה כוללת בתוכה גם את המענה המיידי לבעיה אקוטית, ואת זה עושה הרפואה המודרנית באופן מעורר השראה והודיה.

באופן הזה- התפיסה הכמעט מתבקשת היא שהמטרה של הרפואה הוא לתקן את המקולקל. כמו בעל מקצוע לצנרת או לחשמל. זו אולי תפיסה סבירה כשהלב מפסיק לעבוד, אבל בעייתית כשיש מחלה כרונית, שם אין חלקי חילוף או עבודת אינסטלציה שיתאימו לפתרון הבעיה. "רפואת התיקונים" אינה רק פרי "הרפואה הקונבנציונלית", אלא היא לחלוטין נמצאת גם בעולם "הרפואה המשלימה". הנה היא משתקפת בשאלה שאני שומע הרבה פעמים: "מה, אתה מרפא אנשים עם צמחים?" (לא, אני נותן צמחים, אני לא זה שמרפא). וגם בשיח בין מטפלים ששואלים זה את זה בפורומים: "איזה צמח לתת לאישה עם מחזורים לא סדירים?"  (מה זאת אומרת, תלוי מי האישה ומה סיפור המקרה). וגם בפוסטים שמפרסמים (ואני בהחלט חלק מהכלל הזה) על צמח שמרפא בעיה X או Y.

לרדת מהעץ של המטפל המרפא

 

הטיפול המושלם

בעולם בו יש כל כך הרבה כאב, רגשי ופיזי, "רפואת התיקונים" היא להרבה חולים בעידן המודרני הדרך הזמינה והמוכרת לניסיון לפתור מחלות כרוניות כמו פסוריאזיס, אטופיק דרמטיטיס, מגרנות קשות, קרוהן, אסטמה, דלקות מפרקים, אולקוס, אנדומטריוזיס, או הפרעות "עדינות" יותר (כלומר שלא מתבטאות ברמה נמדדת במעבדה) כמו כאבי וסת, מעי רגיז, דיכאון או חרדה. מנסים, אך לא תמיד כל כך בהצלחה, יש לומר.

אז אני שואל: "מהי מחלה?" האם היא משהו שהתקלקל? למה שיתקלקל? נבראנו מושלמים (ואני לא מדבר על מחלות מולדות, שלגביהן יש התייחסות נפרדת). האם הבעיה שצצה לה יום אחד בחיינו היא מקרית? האם המיקום שלה דווקא במקום ספציפי בגוף הוא חסר חשיבות? האם התזמון שלה בחיים ארעי? ומה השאלה החשובה בעינינו: "למה הופיעה המחלה?" או "מה התפקיד של המחלה?"

לכולנו יש את הצורך שיטפלו בנו. נולדנו חסרי ישע, והצורך הזה נענה (או לא נענה במקרים מצערים) כשהיינו תינוקות וילדים, והוא נענה לחלוטין כשהיינו ברחם. זה היה נעים כל כך, והכמיהה לעיטוף הזה עדיין נמצאת בכל אחד מאיתנו. וכך, כשיש לנו בעיה רפואית, היינו רוצים מטפל טוב, ומוכנים להשקיע הרבה אנרגיה, זמן וכסף על מנת לאפשר לו לרפא אותנו. כלומר לפתור את הבעיה.

ילדים- שלמים בהווייתם, אם רק לא נפריע
ילדים- שלמים בהווייתם, אם רק לא נפריע

 

ואז  צמחי מרפא  מקבלים בראי תפיסתנו את אותו תפקיד של הניתוח או התרופה. הרי "הם בסך הכל אסופה של חומרים פעילים בעלי פעילות פיזולוגית". והם גם עושים את העבודה הזו באופן הזה במקרים מסוימים. נגיד, כשאני נותן פורמולה לשפעת, לשיעול, או מטפל בכוויה או פציעה- אני בהחלט מחובר לתפיסה הזו של "רפואת התיקונים".

"תאמין שאם קלקלת- אתה יכול גם לתקן" (רבי נחמן מברסלב)

המשפט הזה הוא מהות הריפוי. ההבנה שמשהו מקולקל היא מוטעית מיסודה. אבל אם אנחנו כבר חיים באמונה שמשהו מקולקל (שעל זה יגידו אנשי הרוח שאין זו אלא אשליה), אז לפחות יש לקחת אחריות. אם יש כאן משהו שלא כתקנו- אז אני קלקלתי. לא להתבלבל עם אשמה! לקיחת אחריות היא ההיזכרות ביכולת הבחירה. כי אם אני קלקלתי- אז אני יכול גם לתקן. זו חשיבה שכשאינה מובנת- היא מעלה את חמתם של רבים. כי הם מפרשים בטעות שהאמירה מאשימה במחלתם את החפים מפשע כמו חולי סרטן, קל וחומר- ילדים. "מה הם חטאו?" ישאלו מהירי החימה, וזה נורא רגיש, אז אני לא אענה על זה כאן. הכאב שבמחלה ובמוות יכול להיות עצום. רק אומר שלמחלה יש תפקיד, החיים מקודשים, ועל אף קדושתם אנחנו כאן, לא רק על מנת לחיות ולמות. יש משמעות לתיקון שאנחנו עושים כאן, ולא ברמת הגוף בלבד.

אבל כשהמחלה היא כרונית- עבודת הריפוי אינה נעשית על מנת לסלק את המחלה, אלא המחלה היא הטריגר לריפוי, וסילוק המחלה הוא האינדיקציה להגעה לרובד הריפוי. כלומר, אנחנו עובדים על המחלה על מנת להביא לריפוי מהשורש; וסילוק המחלה הוא הדרך של הגוף להגיד שהשינוי קרה מבפנים. שהייתה תנועה, טרנספורמציה או ריפוי (לאו דווקא בהבנה אינטלקטואלית שלה) של אותה אמונה, דפוס, חסימה רגשית, כאב ילדות או נדר שמתגלמים בגוף כמחלה- בגוף שנולד מושלם. כשאני עובד עם בנאדם על ריפוי בעיה פיזית- אין לי את המחשבה: "האם זה רגשי או נפשי?" מבחינתי הכל מגיע מחסימות רגשיות, וכל חסימה רגשית מגיעה מאמונה, והאמונה לא נולדה אתמול, וגם לא אצל המטופל. היא משורשרת דורות אחורה. הזיהוי של אותו כאב (בשיטות כמו המסע, המצפן, מדיטציות הילד הפנימי ועוד…) הוא חלק מהותי של הריפוי.

חיבור לעצמינו- מקור הריפוי וההשראה

 

השילוב של הצמחים בעבודת הריפוי

ואיך קשורים הצמחים? הצמחים יכולים לאפשר ריפוי בכל הרמות: פיזית, אנרגטית רגשית ורוחנית. לדוגמה מטופלת עם מגרנות על רקע הורמונלי. אפשר היה להפציץ אותה בצמחים אנטי-מגרנוטים (בן-חרצית, ורבנה, אשבל א"י ועוד) או מאזנים הורמונלית (שיח אברהם, קוהוש שחור, אנג'ליקה סינית ועוד). ואפילו להגדיל ולראות שבמקרה הזה יהיה חשוב להתייחס גם למכלול הפיזולוגי ולתמוך בפעילות הכבד, האחראי לפירוק שיירי הורמונים ורעלים המתבטאים ביו היתר בכאבי הראש. ועדיין כל אלה הם צמחים שיטפלו בביטוי הפיזי (התוצאה) – וזה לבדו עדיין לא יוצא מגבולות החשיבה של "רפואת התיקונים". לכן ברפואה שלמה יותר אותם צמחים שייבחרו יותאמו גם אנרגטית לאופי של האדם (יבש, לח, קר, חם, חסר, עודף) וייבחרו גם צמחים שיניעו את החסימה האנרגטית שמייצרת את התקיעות בגוף ובמחשבה, וגם צמחים שיאפשרו נינוחות או חיזוק ברמה הרגשית (וויטניה, ולריאן, סקוטלריה סינית, כשותית), ובהחלט גם כאלה שיתמכו בחיבור ברמה הרוחנית ויסייעו להשיל קליפות החוסמות את האדם מהחיבור אל ייעודו ואל נשמתו (צמחים כמו ורבנה, סנטלה, אספרגוס הודי, מרווה משולשת ועוד רבים שאלפי שנים שימשו בתרבויות מסורתיות כצמחים לחיבור אל הרוח ולהקשרים מאגיים). והכל בהתאמה דקדקנית לפי הסיפור שמאחורי המקרה. הסיפור הוא הכל. ההתאמה היא הקשבה לכל רבדי הסיפור.

התאמת הצמחים ומזיגה אישית בהתאם לסיפור המקרה

 

הצמחים ישתלבו בד בבד עם תהליך הגילוי והתאמת אורחות החיים, ויעניקו גם את הכוח הנדרש לתהליך, ולא פחות חשוב- ייצרו את השינוי הפיזי אשר בעצמו גם מעניק את האמונה, המוטיבציה והכוחות לשאוף לריפוי ולשמר אותו. הם למעשה מגבים בחומר את השינוי שקורה ברוח. אפשר להגיד שהם מזרזים את הביטוי הפיזי לתהליך הרוחי. אבל הם לא תרופה חיצונית- הם חלק מאיתנו כמו המג'דרה שאכלתי אתמול, והיא נמצאת עכשיו בתאי גופי. לכן, הדבר החשוב ביותר בעבודה עם צמחי מרפא היא ההבנה שהצמחים עוזרים למי שעוזר לעצמו. ואז הכל אפשרי. פעמים רבות ראיתי ריפוי מלא במקום בו ספרי הרפואה (גם הקונבנציונלית וגם רפואת הצמחים) לא היו לטובתנו (בלשון המעטה).

לקיחת האחריות, האומץ לשאול ולחפש, ההסכמה להתבונן בחיינו, בכאב, במקורו, בתזמונו ובמקום הופעתו – הם הזרז הטוב ביותר לריפוי שהכרתי. וזה תמיד מפליא אותי מחדש כמה נגישה היא האמת. אף אחד לא מסתיר אותה מאיתנו, רק אנחנו לא מסתכלים. ברגע שאדם מחליט לשאול, אפילו למלא שאלון התבוננות פשוט, התשובות באות בשצף כזה ואמת מתגלה. כמובן שעל מנת ליצור הרמוניה בין הרמות הרוחניות של הריפוי לאלה שמתבטאות בפיזי- חשובה המקצועיות של המטפל, הבנת המקרה, ניתוח נכון של ההקשרים בין הופעת הגורמים השונים, האבחון ובחירת הצמחים המתאימים. לזה, כמו שאני אומר למטופלים, אני דואג. אבל בטנגו הזה של הטיפול- הנוכחות של המטופל וההקשבה וההכוונה של המטפל, ומעל לכול- היכולת האמיצה של המטופל לקחת אחריות על מחלתו- יהיו הפרופלור שדוחף את הריפוי. והריפוי של המטופל הוא גם הריפוי של המטפל. ועל זה גם אני לוקח אחריות, ומלא בהודיה על ההזדמנות להיות חלק מהתהליך שקרה גם אצלי במקביל, בין אם אני מודע לו או לא.

ורבנה רפואית- צמח הפועל ברמות האנרגטייות, הרגשיות, ואם מכוונים על כך- גם ברמות הרוחניות

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מאמרים - הספריה של הידע וחכמת הצמחים

לחצו על התמונה המתאימה למעלה, לקריאת סדרת המאמרים שמעניינת אתכם.