תפריט

לטפל בטפיל, להיפטר מהפטרייה, לנגף את הנגיף- צמחים חוסן וראייה חדשה ישנה

כתבתי את המאמר הזה לעשרות המטופלים שפנו ופונים אליי עם בעיית טפילות. זה לא מדריך פרקטי קלאסי. יש באתר כאלה מדריכים ליבלות ויראליות, יש כאלה לתולעי מעיים ויש תכשירים לפטרת בעור. אבל חשוב לי לתת למטופלים שלי וללקוחות שלי מקור השראה וחיזוק לעבודתם הרחבה באותה התמודדות עם טפיל זה או אחר. זהו מאמר מחוץ לקופסה. היו מוכנים לצאת מתוכה.

קפיצה מאיזור הנוחות אל מחוץ לקופסא

נדיר שמישהו ירצה לאמץ את הרעיונות המובאים כאן ללא עבר ממושך עם היסטוריה טפילית. כשיש קצת תולעי מעיים, או הרפס פעם ב- 3 חודשים, העבודה המתבקשת לרוב היא מענה אקוטי, וזה בסדר גמור. לתולעי מעיים- תכשירים על בסיס קליפות אגוז מלך טריות הם הדבר הכי יעיל שאני מכיר לעניין. ליבלת ויראלית (מולוסקום)- חלב של חלבלוב טרי על היבלת בשימוש חיצוני עושה פלאים ברבים מן המקרים או תכשיר Blood Root המוצלח. וגם שום באכילה הוא צמח נהדר לכל אותם מרעישין בישין.

חלבלוב השמש- לטיפול נקודתי ביבלות ויראליות. קוטפים במהלך החורף, קוטמים את הגבעול והחלב הלבן הצורב מונח ישירות על היבלת
הקליפה החיצונית של אגוז מלך- למרתח, ואת האגוז עצמו ניתן כמובן לאכול.
הקליפה החיצונית של אגוז מלך- למרתח לטיפול בתולעי מעיים, ואת האגוז עצמו ניתן כמובן לאכול.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למעשה, וירוסים, פטרת, תולעי מעיים, ג'יארדיה הן צורות שונות מממלכות חיים שונות לחלוטין. בראייה מדעית- כל קשר ביניהם הוא מקרי בהחלט. כן, הם כולם טפילים, ייאמר באופן רשמי. אבל אופן הטפילות שלהם אחר לגמרי, ומנגנוני החיסון המופעלים מולם שונים לחלוטין! וזה נכון.

אבל החיים הם לא דו-מימד. ובקליניקה פוגשים בחיים, ואז חוברות להן נקודות ממישורים שונים. וכן, בהחלט ניתן לראות טיפוסים שהטפילות בהם היא מאפיין חובק מציאות. וכך, אינספור פעמים הגיעו לקליניקה מטופלות עם פטרת בנרתיק לצד ג'יארדיה (טפילי מעיים), ילדים עם יבלות ויראליות ונוכחות של תולעים, מטופלים עם היסטוריה של נוכחות ויראלית כמו EBV (מחלת הנשיקה) או וירוס פפילומה אשר הופיעה צד לצד עם פטרת בעור או בציפורניים. ולא רק בצמדים של סוגי טפילים, אלא גם בשלשות וברביעיות.

אפשר היה להגיד שהמכנה המשותף הוא חולשת מערכת החיסון, ושזה הגורם להופעות טפילות מסוגים שונים (ואז להפגיז בממריצי חיסון כמו אכינציאה ואחרים). אפשר היה להגיד גם שפלאורת המעיים (אוכלוסיית החיידקים ה"טובים") לא מאוזנת, ולכן ישנו שגשוש של טפילים במערכת העיכול, כשאותו חוסר איזון "זולג" לאיזור הנרתיק ומאפשר לאותה פטרייה לשגשג שם. אפשר, וזה נכון ברמה מסוימת. וגם לשם יכוון הזרקור (פרוביוטיקה כצעד ראשון).

אכינציאה- לשורש פעילות יוצאת דופן של המרצת חיסון
אכינציאה- לשורש פעילות יוצאת דופן של המרצת חיסון

אבל זה יהווה הסבר חלקי; ולהבנתי, הסברים חלקיים מלמדים שלא הבנו את התמונה המלאה. כי סביר שחולשה חיסונית הייתה מתבטאת גם בנטייה למחלות חורף, דלקות גרון חריפות או דיזנטריה (זיהום חריף במערכת העיכול) וכיו"ב… אך לא! כאן מדובר בזיהומים טפיליים פריפריאליים "קלים" כרוניים. הגוף אינו קורס תחת מתקפת חיידקים ווירוסים. הוא נחלש ביכולתו לשמור על גבולותיו מהסביבה.

למעשה הגבולות האלה מתחילים הרבה לפני מערכת החיסון הפיזיולוגית, ואפילו לפני העור (שהוא רשמית איבר של מערכת החיסון). הגבולות האלה הם גם המרחב האנרגטי של הבנאדם. טיפוסים הנוטים לטפילות מתאפיינים פעמים רבות בהיעדר חוט שידרה, בקושי לשמור על גבולות, להגיד מה הם רוצים, בקושי לומר "לא" וכוי"ב. וזו לא קלישאה מאיזה אתר גופנפש. חברים, זה אחד לאחד מגולם בעשרות מקרים של טפילות שמגיעים לקליניקה! ה- issue המרכזי בחוויית החיים של הסובלים מטפילות הוא גבולות! פשוט ככה.

תרגילים ביער, דמויי צ'י-קונג, להנעת האנרגיה וחיזוק הגבולות

לאנשים עם מה שנקרא "אדמה טובה" יהיו גבולות ברורים. ובמונחים סיניים אנרגטיים יהיה טחול חזק, משמע עיכול טוב שמוביל לחיזוק הצ'י המגן. פעמים רבות לאנשים יהיו גבולות נוקשים, אך אלה יהיו בעיקר תגובות אסרטיביות ואף אגרסיביות המבוססות על פחד שגבולם ייחצה, שהם ייפגעו, שהם ייחשפו וכו'… הגבולות החזקים ביותר הם דווקא אלה שנעשים במאור פנים, בבהירות, בידיעה פנימית.

קשה לומר על צמחים שהם יתנו לנו את הגבולות שעלינו לגלות בתוכינו. אבל צמחים שמחזקים בנו את אלמנט האדמה יוכלו להיות חלק מחיזוק הגבולות. כך לדוגמה שורשים אפטוגניים דוגמת שורש ויטניה, שורש ג'ינסנג סיבירי וקוריאני, שורש אספרגוס הודי ושורש אסטרגלוס יעניקו כחלק מעבודתם הרחבה לחיזוק האדם גם חיזוק חיסון חשוב ומשמעותי. זאת יתבטא גם בספירות הדם הלבנות, וגם הלכה למעשה בחוסן מול מחלות זיהומיות לאורך זמן. בשימוש ממושך יביאו לחיזוק האדם מהשורש. לא רק חיסון, אלא משק האנרגיה כולו, איזון הורמונלי, וברוב האדפטוגניים גם יביאו להרגעה ולהזנה במישור הרגשי-מנטלי.

וויטניה היא דוגמה מופלאה, שכן השורש הוא בעל טעם אדמתי עשיר ביותר, והוא אדפטוגן המחזק את מערכת החיסון כחלק מחיזוק האדם בכללותו; ואילו העלים רעילים בשימוש פנימי, אך פועלים באופן יעיל ביותר למיגור פטרת בשימוש חיצוני. גם חיזוק, גם סילוק….

שורש וויטניה שהרגע הוצא מהאדמה

פטריות הן דרך טובה להבין מה הקשר לגבולות ולטפילות. פטריות הן עצמן אלמנט האדמה. ממש כך. מי שמכיר קצת את האקולוגיה של האדמה יודע שהרשת התת קרקעית של פטריות המכונה – תפטיר, הוא התשתית לחיי הצומח וליער. מי שראה עץ אורן נפול ביער, יכול להיווכח ששורשיו אינם מעמיקים ליותר ממטר אחד (במקרה הטוב). ובכל זאת, עליו המחטניים מקבלים מים כל הקיץ, גם באוקטובר, כשהאדמה לא ספגה גשם כבר יותר מחצי שנה. מי שאחראי לכך הן הפטריות החיות בסימביוזה איתו. כנ"ל בהקשר של תקשורת תת קרקעית בין עצים ביער והעברת נוטריאנטיים בין עצים שונים. המתואר כאן על תפקיד הפטריות הוא עובדות המוכרות היטב למדע, ומתפתחות במחקר המדעי כבר שנים רבות.

ואכן פטריות מרפא כמו ריישי, מיטאקי, שיטאקי וגם פטריות מאכל ומרפא אחרות מהוות חיזוק אדמה משמעותי. בראייה המערבית גם הן מעלות ספירת דם לבנה. בראייה מסורתית-אנרגטית מחזקות את צ'י המגן; בראייה הוליסטית רוחנית יותר- מחזקים את אלמנט האדמה, את הגבולות, את יכולת הסלקציה של מה נכנס למרחב שלנו, ומה לא עובר דרך המסננים.

פטריות עוסקות בגבולות. הן הגבול גם בין עולם הצומח לחי. תא פטרייה – מצד אחד מכיל דופן תא ודומה יותר לתא צמחי; מצד שני אינו מכיל כלורופלסט ואינו מבצעת פוטוסינטיזה, ובכך דומה יותר לתא בע"ח.

פטריות קסם הן גם דוגמה ליצור חוצה גבולות. התיאור של החוויה שנהוג לומר לגביהן הוא יציאה אל מעבר לגבולות התודעה. ולפעמים הליכה בגבול שבין שפיות לאי-שפיות.

 

כשמדובר בצמחים לטיפול אקוטי בשימוש פנימי, זה לא מפתיע לגלות צמחים שהם גם נוגדי פטרת יעילים וגם נוגדי וירוסים בעת ובעונה אחת. כאן מוכרים ויעילים צמחים כמו קליפת טבבויה (Tabebuia impetiginosa), קליפת פלודנדרון (Phellodendron amurense), וקליפה של אונה דה-גאטו (Uncaria tomentosa). הקליפות כמו מחזקות לאדם את המעטפת.

שרפים כמו מור (Comiphora molmol), שרפים של מיני עץ האלה (Pistachia atlantica & lentiscus)  ושרף לבונה (Boswellia serata) הם גם מסלקי טפילים תוך כדי שגם מניעים את זרימת הדם. אפשר לראות בזרימת הדם כמונעת התיישבות טפילים, כפי שמים זורמים אינם מתעפשים. השרפים מקובלים במסורות רבות, כולל ביהדות, כחלק בלתי נפרד מעבודת הרוח והקודש. השימוש בעשן השרפים (Smudging) ידוע כבעל יכולת לטהר מרחב וגם אדם מנוכחות של אנרגיות לא מיטביות. בעבודת הריפוי של השימוש הפנימי בשרפים (מעבר לראייה המדעית של חיטוי גרידא) השרפים כמו סוגרים את הפירצות של המעטפת ומשחררים את מה שמיותר, את מה שאינו חלק מהמהות.

טיהור עם עשן שרפים
שרף אלה אטלנטית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יש כמובן גם חלקים עיליים (עלים, גבעולים ופרחים) שמשמשים לטיהור במסורות רבות, חוצות יבשות ועידנים. המרווה, הפיגם, הלענה ואחרים. כמו השרפים, גם מינים של מרווה (משולשת, רפואית, לבנה ועוד) מוכרים לטיהור אנרגטי של מרחבים. יש כבר מחקרים שגם מראים ירידה משמעותית של 94% בחיידקי האוויר לאחר טיהור עם עשן של צמחי רפואה באופן שניכר עד 24 שעות לאחר הטיהור!  גם הפיגם שימש ומשמש לטיהור רוחות רעות בבית, והלענה משמשת בין היתר כצמח חלימה לפתיחת יכולת הראייה והתקשור, כאילו מפזרת את העננות סביב העין השלישית. בשימוש הקליני- צמחים אלה הם נוגדי טפילים יעילים ביותר. הם ארומטיים ומניעים, וההנעה יחד עם השמנים האתריים שלהם מהווים חלק חשוב מפעולת חיטוי זו. אפשר לומר שהם אינם עובדים דרך האדמה, אלא יותר דרך אלמנט האוויר. בעבודה הטיפולית אני רואה את נוכחותם הכרחית לצד הטיהור דרך אלמנט האדמה.

 

מרווה משולשת ביער- צמח טיהור, חיטוי וסילוק טפילות דרך חיזוק המרכז, ושחרור מה שאינו נחוץ

 

הטיפול השלם אם כך יעבוד על חיזוק המעטפת. גם עם צמחים וגם עם עבודת התבוננות על אותם פצעים רגשיים שמותירים פתחים ואפשרויות כניסה לתוך תוכינו. גם התמכרויות, שימוש בסמים, פורנו ועוד פוערים את אותם פתחים במעטפת המגנה שלנו. אך אותם רגשות כואבים הם גם אלה הלוחשים באוזנינו את הפיתוי לאותן התמכרויות; וכך ב"מעגל רשע" משמרים את פצעים רגשיים, חולשה והיחלשות. כמובן שכדי שתהיה מחלה – יש כאן שיתוף פעולה עם אותו טפיל, השותף לאותה "הדבקה". אולם, אם המעטפת סגורה היטב- הטפיל לא ימצא את דרכו פנימה, לא משנה כמה נפוץ הוא בסביבה. ניתן לדמות זאת לתפוח שנפל מהשיש לרצפה וקליפתו נפגעה. תוך כמה שעות כבר מתרכך התפוח ובהמשך משחים ומתקלקל. גם אם הוכנס למקרר, לא יחזיק מעמד כמו אחיו השלמים, למרות שנחשפו לאותם "מזיקים". אפשר כמובן למלא אותו בחומרים רעילים שימנעו את כניסת המזיקים דרך החור, אך התפוח הזה כבר לא יהיה אכיל. ייעודו להירקב, והמזיקים (חיידקים ופטריות) רק ממלאים את תפקידם במעגל החיים.

לא קל לקפוץ למים האלה של עבודה עם טפילות. אלא כאשר אדם מגלה כי חייו ממוסכים תחת מעטה טפילות פיזית ממושכת. אז הוא מוכן לראות את אותה טפילות גם בהקשרים החברתיים, הרגשיים והרוחניים. הצעד הזה הוא הצעד החשוב ביותר. כי אנחנו איננו תפוחים. אנחנו יכולים לחדש את הקליפה שלנו וליצור שוב מעטפת מושלמת, בכל עת שנחפוץ.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מאמרים - הספריה של הידע וחכמת הצמחים

לחצו על התמונה המתאימה למעלה, לקריאת סדרת המאמרים שמעניינת אתכם.