המדריך לריפוי מחלות כרוניות

אז יש הרבה מחלות בעולם המודרני… לזה יש מעי רגיז, לזו כאבי וסת נוראיים, לזה כאב גב, לזו מגרנה, לקטנטן נזלת כרונית, ולקטנטנה אטופיק דרמטיטיס.
וכולם רוצים להיות בריאים.
אז הולכים לרופאים, שמספרים על גנים שעברו בתורשה, מערכת חיסון ש"השתגעה" ותוקפת את עצמה, מעיים "חלשים" ורגישים (וכבר שמעתי גם "מערכת עיכול דפוקה"), רגישות מוגברת של מערכת החיסון, אלרגיה ספציפית לקרדית האבק/פריחת הזית/כותלית יהודה/אקליפטוס, ועוד…
לשרוף אמונות ישנות

לשרוף אמונות ישנות

הכל מחוץ לשליטתנו! ופתרונות- אין. זאת אומרת- למטופל אין מה לעשות בנידון. זו לא אחריותו. הרופא יכול לתת תרופה שתקל, אבל מראש מסביר שהמחלה אינה ניתנת לריפוי. למרות שהסברים תאורטיים אלה אינם מייצרים איזושהי תובנה המובילה לריפוי- הם נשארים כאמונה שלטת ומגבילה (מאוד) בלב המטופלים כסיבה למחלתם.
אבל כולם רוצים להיות בריאים! בריאות זו הברכה הבסיסית. "העיקר הבריאות" אומרים, לא?
אז בבקשה רגע של העמקה פנימית. יש לכם מחלה ואתם רוצים להיות בריאים… והשאלה שאני שואל אתכם היא: "לשם מה אנחנו כמהים לבריאות?!?!"
האם אני רוצה שכאב הגב יחלוף פשוט כדי שאוכל לחזור לחיי נוחות? להיפטר מהמטרד של המעי הרגיז כדי להמשיך להדחיק רגשות בלי שזה ייצא כשלשול? להשתיק את כאבי הוסת כדי שאוכל לשכוח מהכאב הרגשי סביב ענייני מין וזוגיות ולהמשיך בקריירה חסרת מעצורים? האוטומט של כולנו הוא להגיד :"כן, אני לא רוצה לסבול!". אין בי טיפת שיפוטיות. תרגישו בנוח… זו חשיבה מערבית מקובלת, וכך חונכנו. כאב= סבל, ויש להיפטר ממנו במהרה. רק דעו כי זו כמעט התרבות היחידה בהיסטוריה בה משמעות הכאב היא כזו…
בכל מקרה, אם באופן זה נבקש את הבריאות, הגוף יגיד: "לא תודה! למחלה יש תפקיד. היא לא נכפתה עלינו"
כי, רגע! נבראנו מושלמים, רואים, שומעים, הדם זורם, הלב פועם, נושמים כל שנייה מחיינו, מעכלים, משתינים, מתרבים, ומקיימים מורכבות תאית מולקולרית שרק להתחיל לגעת ולחשוף את רזיה מייצר סחרור מרוב גאונות (כמובן שיש "מומים" מולדים וגם להם יש דרך אחרת להסתכל מאשר פשוט פגם). מערכת החיסון שלנו העשויה בגאונות, יודעת להמציא ולאלתר נוגדנים חדשים לווירוסים שעוד לא היו קיימים כשהמאסטר שלה- הגוף עליו היא שומרת- נולד. אז למה לעזאזל שהיא תמשיך לתקוף איזה קרום סינובי סביב המפרק ותיצור מחלה אוטו-אימונית הקרויה דלקת מפרקים ראומטית, או תתקוף את חיידק הסטפילוקוק שיש לכולנו על העור ותיצור אטופיק דרמטיטיס (אסטמה של העור). מה, היא לא מקבלת סימנים? הרי מידת הדיוק שלה, התגובתיות וההיענות הן כל כך מושלמות בכל הקשר אחר…
בריאה מושלמת

בריאה מושלמת

הלוואי הלוואי הלוואי ותסכימו לא לכעוס על המשפט הבא. ולא בשבילי אל תכעסו, אלא אך ורק בשבילכם…
והמשפט הוא: "הגוף יצר את המחלה. הגוף יכול לפתור אותה!".
כלומר: "אתם יצרתם את המחלה, אתם יכולים לפתור אותה!"
אז כל אחד יכול לומר לעצמו: "אני יצרתי את המחלה, אני יכול לפתור אותה".
וזוהי המנטרה הכי עוצמתית לריפוי שאני מכיר.
ושוב… לשם מה להיות בריא????

אני אומר:

להיות בריא לשם הכמיהה לחיות את חיי ולהגשים את ייעודי, לעשות את תפקידי בעולם הזה, את החלק שלי בריפוי העצמי/המשפחה/הקהילה/האנושות/הפלנטה. לחיות כפי שרוצה הילד שבי, כפי שזועקת הנשמה הזכה.

לחיות למען הדברים הנעלים בחיינו. האוצרות שאין להם תחליף. בשלב זה, רוב ההורים שבינינו יזדהו עם האוצר הגדול שלהם: הילדים. אחרים עם הכלב, אחיהם או הוריהם… אבל אפילו הם (הילדים, הכלב, האחים) הם רק תזכורת לכך שהדבר הנעלה ביותר בחיינו הוא האהבה. וכי אנו לא כאן כדי לצבור תארים, כסף, נכסים וכבוד.

להיות בריא לשם האהבה, לשם ההגשמה, לשם הריפוי העמוק, האמת, השליחות, הגדילה, ההתפתחות ועבודת האור שבאנו לעשות בחיים האלה.

האוצרות שלי

האוצרות שלי

לא. זה לא עובד כמו מולקולה לרצפטור. זה לא "מחסל" את הבעיה בצ'יק. לא תמיד מביא את הריפוי בדרך שמצפים לו, ולא מבטיח בריאות לכולם. אבל אם בתוך תוכנו נעמיק את הבקשה לריפוי בשם אותם אוצרות- כל כוחות החיים והבריאה יתגייסו לצידנו. והטוב הגבוה ביותר יוכל להתגשם.

אתם רוצים הוכחות…? אין! אני ריפאתי את עצמי ממעי רגיז (IBS). אני ההוכחה שלי עבור עצמי. היו אתם ההוכחה שלכם עבור עצמכם!!!