על החיבור העתיק ביותר שיש בכול אדם

הכוח הזה שאומר לנו שתו, שמפעיל את הצמא- הוא לא פחות מאשר החיבור שלנו אל תוך מצבם הפיזיולוגי של תאי גופינו. אותה ידיעה של הגוף שיודע כמה לשתות כדי לרוות, וכמה לאכול כדי לשבוע.

הידיעה של הגוף ושל התודעה כשאנחנו זקוקים לוויטמינים ולמינרלים ("וואי, ממש בא לי סלט בארוחה הזו")…

או לחלבון ו B-12 ("הייתי טבעונית 5 שנים, ואיך שנכנסתי להיריון אני לא מפסיקה לאכול בשר").

זה אותו כוח שמניע תינוקות לאכול את הסיד מהקירות כשחסר להם סידן.

הוא אותו כוח שמניע כלבים לאכול עשב כשהם צריכים לשלשל.

ואותו כוח שאומר לעזים לא לאכול חצב…

ולסוסים להימנע מאכילת חובזה (חובזה רעילה לסוסים!).

זה בדיוק אותו כוח שגורם לכלב לקפוץ בזינוק חרד כששמים לצידו נשל נחש.

זה גם הכוח שנותן לתינוק נשימה ראשונה, ודחף ראשוני לינוק חלב.

זה כוח ידיעת החיים. כולנו נולדנו איתו.

10,000 שנות ציוויליזציה לא מחקו 4 מיליארד שנות אבולוציה, או בריאה אלוהית מופלאה (או שניהם יחד).

עם כוח הידיעה הזה אנו נעים בעולם, מבינים בלי לחשוב, מה נכון לנו ומה לא. מי מייצר תחושה נעימה ומי- סלידה. מה ומי בטוחים עבורנו, ומה מעורר בנו חוסר אמון.

רק שכמובן הידיעה הזו היא ידיעה שקטה. ולפעמים בעידן המודרני, ריבוי גירויים מערפל אותה, מערבל אותה ומטשטש אותה.

חלמית מצויה- צמח המכיל חומר רירי לריכוך ולסיכוך דרכי הנשימה

חלמית מצויה- צמח אכיל ומרפא, אך רעיל לסוסים

אבל איך כל זה קשור לצמחים? קשור קשור…

על ידיעת הצמחים

ברוב צמחי המרפא המקובלים כיום ברפואת הצמחים נעשה שימוש כבר אלפי שנים. אלפי שנים בד"כ מרמז על מגבלות ההיסטוריה הכתובה. האדם השתמש בצמחים הרבה לפני היוונים, הבבלים, המצרים או החתים. זהו הכלי הרפואי העתיק ביותר, ואת הידע על הצמחים הוא לא השיג בניסוי וטעייה.

ולמה אני אומר את זה? הנה תראו!

איך לדעתכם גילה האדם שקליפת עץ ערבה מורידה חום ונוגדת כאב? כל פעם שמישהו היה חולה שלחו את כל בני השבט (100 איש במקרה הטוב) לקלף את כל הקליפות שעל מאות העצים ושורשי השיחים, ואז ערכו מבחנים סטטיסטיים שמצאו שקליפת ערבה היא הטובה ביותר?

ואיך גילו ששורש עצבונית החורש מטפל דווקא בטחורים? ולא תגידו שמטפל תוך יום… זה לא קצב הטיפול של עצבונית. כל טיפול כזה צריך להימשך מס' ימים ואף שבועות!

ואיך ידעו לאכול את השומר אך להיזהר מרוש עקוד, בן דודו הדומה לו?

אוקיי אז ניסוי וטעייה הוא כנראה לא הכלי העיקרי להבאת כל הידע הזה… (אף על פי שהרעלות בהחלט התקיימו ונחקקו היטב בזיכרונם של בני שבטם של המורעלים).

אבל אז יאמרו שהאדם התבונן בבעלי חיים, וכך הוא למד מהם הצמחים המרפאים, מה האכילים ומה הרעילים…

Yeah, sure! כך היה לומד מהדורבן לאכול שורש חצב, מהציפורים פירות ליבנה, ומחזירי הבר פקעות של סתוונית. אם זה לא היה ברור, אז כל אחד מהתיאורים שלהלן היה מביא למותו של האדם במינונים לא גבוהים במיוחד.

 

ואם נפרוץ לגמרי את גבולות הסטטיסטיקה המתקבלת על הדעת, אז גם נשאל איך ידעו ילידי דרום אמריקה לקחת את עלי צמח הצ'קרונה עם שורש ה Caapi ו"הרכיבו" את רפואת האייוואסקה… הצ'קרונה מכיל חומר אלקלואידי פותח תודעה (או בשפה מדעית- מעורר הזיות) בשם DMT. ה Caapi מכיל חומרים אלקלואידיים (Harmine ו- Harmaline) המשבשים את פעולת בדיוק אותו אנזים בגוף (MAO) שמפרק את ה-DMT. במילים אחרות, ה Caapi משחרר את "הניצרה" של הצ'קרונה והופך אותה לפעילה. המופלא מכול הוא שילידי דרום אמריקה ידעו את זה, ובטח שלא מתוך היכרות עם המנגנונים הביוכימיים שתוארו לעיל. חוץ מהיות שני הצמחים באותו ג'ונגל רחב ידיים- כל קשר נוסף בין שניהם הוא מקרי לחלוטין. עלי הצ'קרונה הם ממשפחת הפואתיים ואילו שורש ה Caapi ממשפחת המלפיגיים. אין קשר בוטאני או מורפולוגי, והסיכוי לצירוף מקרים הוא אפסי בג'ונגל בו מתקיימים בו זמנית מאות אלפי מיני צמחים על פני שטח של קמ"ר ספורים.

בגישה ההרבליסטית המסורתית-מודרנית ידבקו בעיקר בכך שהאדם הסתכל על הצמח, על מקום מחייתו. הריח אותו, הרגיש טעמו,מרקמו, איכויותיו ותחושתו על הלשון ובחיך. זה אכן מתאר כלי שימושי בהחלט. זה הגיוני שכך יכול היה האדם לדעת שכוכבית תקרר עקיצות וכוויות, בהיותה כה לחה וקרה, מרווה שטעמה יבש ומצמת (עפיץ) תטפל בשלשול ותעצור דימום, או אזוב יטפל בזיהום עם ריחו החריף, ואפילו שכותלית יהודה תטפל באבנים בדרכי השתן כמו שהיא מפרקת את הסלע עליו היא גדלה. אך מכאן ועד לקשר של עצבונית לטחורים, או להרכיב איואסקה… הדרך ארוכה ומקרטעת.

כוכבית מצויה- צמח מקרר ומרגיע גרד

כוכבית מצויה- צמח מקרר ומרגיע גרד

אינני פוסל את הסברות שהוזכרו. האדם אכן למד הרבה בניסוי וטעייה, התבוננות בבע"ח, וחוויה חושית של הצמחים; אבל הגיע הזמן לקבל שהרבה מהידע הוא פשוט ידע! ואיך הוא ידע? הרי יש בו את ידיעת החיים! חלקה מדברת מתוכו, חלקה מדברת מהצמחים להם ידע להקשיב, חלקה הוא תקשר עם עולמות הרוח. ומי שמרים גבה בספקנות- שיבוא ליער לכמה ימים, וינסה בעצמו לדעת. הוא יידע בסוף. גם אני מתוודע יותר ויותר. ואז משתלב הידע התיאורטי-מדעי, עם הקליני-מעשי, ויחד עם הידע האינטואיטיבי-הקשבתי.

ולסיום… אצטט לשם שינוי את רודולף שטיינר (אבי האנתרופוסופיה), אולי מילותיו יחזקו את דבריי:

"ניתן לשפוט נכונה את אשר יובא להלן, רק אם תהייה נכונות לצאת מנקודות המבט ששלטו כאשר נוצרו ההשקפות הרפואיות (השמרניות)"