הרבה מעבר לחומר הפעיל

במקרים שתוארו בפסקה הקודמת אני מזהה משהו שאכנה- חכמת הטבע. בחוכמה הזו כבר שזורה מורכבות החיים, וזו מאפשרת את מורכבות הריפוי. ולכן, עבורי- רפואת הצמחים היא רפואה שלמה בבסיסה! ניתן אם כך להבין, שלמרות השפה המשותפת בין המחקר המודרני לבין צמחי המרפא, צמחים מדברים גם שפה אחרת. שפה זו התקיימה עוד בטרם פיתח האדם את השפה המדעית. ניסוי ותהייה והתבוננות בבע"ח היו בהחלט אמצעי לימוד חשוב, אך ודאי שלא האמצעי היחיד. סגולות ריפוי של צמחים ניתנו לשמאנים, לאנשי הרוח ולאנשי הרפואה גם בדרכים לא חושיות. יש אשר יכנו זאת אינטואיציה; יש שְיכנו זאת תקשור; ויש שיגידו שהם פשוט ידעו. בכל מקרה, אין בכך דבר "על-טבעי". כולנו ראינו כלבים מלחכים במפתיע עשב ספציפי כדי לנקות את קיבתם, שמענו על תינוקות שמקלפים סיד מהקירות כדי להשיג סידן, והכרנו נשים בהיריון שידעו בדיוק מה הן צריכות לאכול ומה מעורר בהן דחייה… האדם בעברו היה מחובר לסביבתו באותה מידה כמו בעלי החיים; וכמוהם זיהה את תרופותיו, את הרעלים ואת הסכנות.

ליקוט צמחי האדמה שתחת רגלינו. חלמית מצויה, הלוא היא החובזה.

ליקוט צמחי האדמה שתחת רגלינו. חלמית מצויה, הלוא היא החובזה.

ברפואת הצמחים המסורתית השימוש העיקרי היה בצמחים המקומיים, אותם היו מלקטים בסביבתם הטבעית. כיום הגלובליזציה מאפשרת שימוש בצמחי מרפא חובקי עולם- כך שבפורמולת צמחים אחת יכולים להימצא יחד- צמח מהרפואה האיירוודית (ההודית המסורתית), צמח מהרפואה הסינית, צמח מהמסורת האינדיאנית וצמח מהמסורת הארצישראלית-ערבית. למרות החשיבות באינטגרציה זו, לתפיסתי חשוב גם כיום הדגש על הצמחים המקומיים. אלה, כאילו ניתנו לאדם על ידי האדמה סביבו; והם אכן מתגלים פעמים רבות כמתאימים ביותר למזג ולאופי המקומי. כך לדוגמה, ארץ ישראל התברכה יותר מכל בצמחים מרגיעים. האם אתם יכולים לראות למה?

להמשך קריאה: על העבודה במעבדת הצמחים הביתית