10 צעדים לטיפול הטבעי בהפרעת קשב וריכוז

לפני היותי מטפל בצמחי מרפא הייתי מורה פרטי במשך 12 שנה- ליוויתי וחנכתי עשרות ילדים. רובם הוגדרו בשלב זה או אחר כ"בעלי הפרעת קשב וריכוז", ואני ראיתי את השפעות הריטלין/קונצרטה עליהם. אחר כך כמטפל בצמחי מרפא ראיתי את השפעותיהם המיטיבות של הצמחים על ילדים שהוריהם ניסו את הדרך הטבעית לפני/במקום או בנוסף לטיפול התרופתי, ואני מרגיש קריאה עמוקה לשתף אתכם את המידע. לא כדי לשכנע לא ליטול את התרופה, אלא כדי להציע שלפני הבחירה הזו, יש כמה צעדים נוספים שאולי, רק אולי אולי אולי, כדאי קודם לשקול…

1. הצעד הראשון- להבין את המשמעות של ה"הפרעה"

אין זה סוד שהשימוש בריטלין/קונצרטה הפך לסטנדרט בעידן המודרני. אפשר להתווכח האם ההפרעה היא של הילדים (הפרעת קשב וריכוז) או של החברה (הפרעת כסף וריגוש); אך אין ספק שמדובר במצב של חוסר התאמה בין דרישות החברה מהילדים לבין הצרכים והיכולות של רבים מהם. יש ילדים רבים שחייהם מאומללים בגלל חוסר ההתאמה הזו, ומספרם הולך וגדל. בנוסף, מתוך הנחת היסוד שהורים רוצים בטובתם של ילדיהם (למעט מקרים חריגים באמת), אפשר יהיה גם אולי להסכים שכשנעשית הבחירה בריטלין/קונצרטה היא נעשית כבחירה ב"רע במיעוטו", מתוך ראיית הקושי של הילד ומתוך שאיפה כנה להקל על חייו. עם זאת, אם הייתה ניתנת הבחירה לאותם הורים ל"פתור" את העניין ללא התרופה באותה יעילות, באותה עלות ובאותה מהירות- אז רובם היו מעדיפים שלא לתת תרופה פסיכיאטרית שלא לצורך.

מראש, הנחת היסוד היא שאנחנו כאן כדי לתמוך בילדים בדרכם

מראש, הנחת היסוד היא שאנחנו כאן כדי לתמוך בילדים בדרכם

בדו"ח של הכנסת שנעשה בנובמבר 2,013 על השימוש בריטלין/קונצרטה במערכת החינוך מדובר על עלייה של כ- 300% בשימוש ב- 5 השנים האחרונות בלבד. די בנתונים אלה בלבד בכדי להעלות את החשד והחשש שאולי יש אצבע קלה על ההדק במתן התרופה. ואם האצבע של הרופא המומחה (נוירולוג או פסיכיאטר) קלה על ההדק, האם עולה מכך שעל ההורה מוטלת האחריות לעשות את הסלקציה בעצמו? ואילו כלים עומדים בכלל לרשותו של הורה תמים וטוב לב, שאין לו ידע וניסיון מקצועי בעניין? למותר לציין שאם מסתבר שעל ההורה מוטלת אחריות הבדיקה וההסכמה למתן התרופה, אזי שגם עולה שאלה חריפה לגבי תפקידו של הרופא מלכתחילה בהקשר של קשב וריכוז… בהחלט חומר חשוב למחשבה!

 

2. הצעד השני: שינוי תבנית הפעולה- מטיפול אקוטי ומהיר לעבודה עמוקה ויעילה לאורך זמן

אם השאלה היא "האם יש מענה בטיפול הטבעי?" התשובה היא- כן. כן, אבל… כי כן יש מענה יעיל; אך בניגוד לריטלין/קונצרטה, אין לצפות לקונטרסט בולט ומיידי כמו בלקיחת כדור. כדור שעצם הנטילה שלו גורמת במישרין להגברת יכולת הריכוז באופן שהמורים יכולים מייד להבחין. וזה לטוב ולרע כמובן, כי באותו המטבע נמנעות גם תופעות הלוואי הנפוצות שבתרופות (דיכאון, חוסר תיאבון, כאבי ראש, קשיי שינה), ובטח שגם תופעות הלוואי הקיצוניות שנובעות משימוש לא נכון, או ממה שקרוי "אי התאמה לתרופה" (פסיכוזות שונות, ביטויי אלימות ואף דום לב).

3. הצעד השלישי: בחירה בשיטות טבעיות ללא פשרה על המקצועיות 

לפני שאתן כמה דוגמאות לצעדים שניתן לעשות לפני השימוש בתרופות, אני מבקש להדגיש שהנחיצות במתן עזרה לילד במצב כזה היא ממשית מעין כמותה. וזה בין אם לתפיסתכם ההפרעה היא פסיכיאטרית ובין אם אתם רואים בה הפרעה חברתית. הרי בכל מקרה הילד הוא בהחלט הסובל העיקרי, ואחריו ההורים וגם המורים. עכשיו אם הורה נתן לילד חליטת מליסה כי הוא קרא באיזה מקום שמליסה מרגיעה- הוא למעשה אפילו לא התקרב לכדי מיצוי פוטנציאל הריפוי הטבעי. כלומר מה שאני מציע הוא כי גם עזרה באמצעים טבעיים תיעשה עם בעל מקצוע… כי אם כבר מטפלים באופן טבעי- אני הייתי ממליץ לעשות את זה כמו שצריך. כפי שהיינו עושים בכל סוגיה בה בריאות הילד היא מטרתנו!

צמחים וילדים...

צמחים וילדים…

 

4. הצעד הרביעי: איזון הרגלי תזונה

תזונה מאוזנת ומלאה היא רפואה בפני עצמה. תזונה מאוזנת אידיאלית (ובמקרה של ילד, כנראה אטופית) מורכבת מ- 3 ארוחות ביום + ארוחות ביניים, ובתוך ארוחות אלה משולבים ירקות ופירות רבים ומגוונים בצבעים שונים, אגוזים וזרעים לפי העדפות הטעם של הילד, קטניות והקפדה על חלבון מלא פעם ביום (בשר או לא בשר זו שאלה שעיקרה הוא מוסרי, ולא אגע בה כאן). אין ספק שילדים מעדיפים פירות על ירקות, ואני בעד לאפשר זאת. זה נכון שיש הרבה סוכר ברוב הפירות, אך הנזק הנגרם מסוכר רלוונטי בעיקר כשמדובר על סוכר מעובד, ועל שילובו עם קפאין וחומרים מלאכותיים כפי שהוזכר. בפירות ובירקות יש נוגדי חמצון רבים שחשובים כחלק מנגנוני הדיטוקספיקציה (נטרול רעלים) הטבעיים של הגוף. הדיטוקספיקציה חשובה כאן היות ובמקרים מסויימים הפרעות הקשב נגרמות עקב הימצאות עודפת של רעלנים סביבתיים שונים (מתכות כבדות, קוטלי חרקים ועוד).

5. הצעד החמישי: דברים שכדאי להוריד/להפחית בתזונה

הייתי אומר ש"קוקה קולה" לדוגמה זה "לא" מוחלט: מכילה קפאין, סוכר וחומרים מלאכותיים מכל סוג. יש דברים שנדרש להורידם לגמרי מהתפריט, אולי אפילו במחיר הקושי החברתי והלוגיסטי. גם שוקולד (שמכיל קפאין) לא מומלץ לאותם ילדים, ומכאן כבר אפשר להבין את הכיוון… פחמימות פשוטות כמו לחם לבן, עוגות וממתקים גורמות לעליות וירידות חדות ברמות הסוכר בדם וזה פשוט "מחרפן" את דעתם של הילדים. מי שמתעסק בפסיכיאטריה בוחר לעתים להתעסק רק בפסיכיאטריה ולא נותן את הדעת לדברים האלה; אך כל אלה העוסקים אפילו מעט בתזונה, בהם גם רופאים קונבנציונאליים, מודעים להשפעת הסוכר ומדגישים אותה. בנוסף, חומרים משמרים וצבעי מאכל הוכחו כבר במספר רב של מחקרים כבעלי קשר ברור להיפראקטיביות.

פשוט ליישום? ממש לא! אפשרי ליישום? אני מאמין שכן- לפחות באופן חלקי (כלומר להפחית במידת האפשר).

 

6. הצעד השישי: מזונות מרפא

 כדאי להדגיש את נושא חומצות השומן מסוג אומגה 3 בתזונה, שהשפעותיהן על מערכת העצבים בכלל ועל קשב וריכוז בפרט הוכחו באינסוף מחקרים. ניתן לקבל אומגה 3 מדגים (אם הילד אוהב) או בזרעי פשתן/צ'יה. אולם, מכיוון שקשה לתת לילד ללעוס זרעים חסרי טעם במידה ריאלית ופונקציונאלית; ניתן להשתמש בשמן זרעי פשתן ממקור טוב, אם נשמר בקבוק כהה במקרר. בטוח ונכון יותר לקבל אומגה 3 צמחית משמן מרווה מרושתת שהוא אמין הרבה יותר באורך חיי המדף, ויש מוצרים שלו שממש מעוגנים בפטנט. וכך, אם הילד אוכל פרוסה עם אבוקדו או עם טחינה, ניתן למרוח כפית של שמן זרעי פשתן/מרווה מרושתת על הפרוסה והילד אפילו לא ירגיש. זו כבר מנה יומית לא רעה של אומגה 3, ואפשר להמשיך גם בהוספה לסלט או לכל מאכל קר/פושר אחר.

עוד קבוצת חומרים קריטית לבריאות מערכת העצבים הם ויטמיני B. אפשר כמובן לחפש תוסף טוב, אך שמרי בירה יכולים להוות תחליף מעולה והרבה ילדים ממש אוהבים את זה. שמרי הבירה הם כמו B complex חי. הם מכילים את כל ויטמיני ה B בכמות עצומה. אפשר גם לחזק ולהוסיף לתזונה שקדים, אגוזים וזרעים שגם יוסיפו אבץ לתפריט, כולל קטניות (שהרי גם הן זרעים). ושוב, הכל בהתאם לטעמו של הילד. אין צורך להכריח לאכול את כל סוגי האגוזים והקטניות… הגיוון חשוב כמובן, אך למען הפרקטיות- כשיש לילד קושי להכניס לתפריט דברים חדשים- אזי מספיק למצוא סוג אחד או שניים של אגוזים/שקדים וסוג אחד או שניים של קטניות שהילד אוהב באופן טבעי.

שמרי בירה- כף ליום כתוסף B complex שהוא גם טעים וגם זול

שמרי בירה- כף ליום כתוסף B complex שהוא גם טעים וגם זול

7. הצעד השביעי: צמחי מרפא

זוהי קטגוריה שאני בפירוש מציע להרכיב בעזרת בעל מקצוע. הצמחים הזמינים לשימוש ביתי הם מוגבלים יחסית, ויכולים להיעשות כתמיכה או כחלק מטיפול. טיפול צמחי שלם יתאים את צמחי המרפא למטופל ולמצבו הנוכחי. מצבו הנוכחי של הילד משתנה כמובן במהלך הטיפול. בנוסף, אם כבר נוטלים תרופות- מן הסתם יש להתייחס גם לכך; וכמובן, אופיו ורגישותו של הילד משפעים גם הם על הצמחים הנבחרים. על כל זאת ועוד יש לתת את הדעת בטיפול הצמחי.

ובכל זאת, נזכיר כמה "כוכבים":

הצמח הבולט אצלי בקליניקה בהקשר זה הוא Centella asiatica. צמח שממש מגביר את יכולת הריכוז, המיקוד והזיכרון. כתבתי עליו פוסט שלם- מזומנים לקרוא.

אם אין עדות להיפראקטיביות (מה שמוגדר כ- ADD) ניתן להיעזר בחליטות רוזמרין אשר מחדד ומגביר את יכולת החשיבה והזיכרון על ידי הגברת זרימת דם למוח.

רוזמרין רפואי- מגביר זרימת דם למוח ומשפר ריכוז וזיכרון. אינו מתאים ב ADAH (מצב הכולל היפראקטיביות)

רוזמרין רפואי- מגביר זרימת דם למוח ומשפר ריכוז וזיכרון. אינו מתאים ב ADAH (מצב הכולל היפראקטיביות)

צמחים נוספים מהסוג המרגיע הם גם אופציה טובה במקרים רבים, בעיקר במקרי ההיפראקטיביות (ADHD). בקטגוריה זה ניתן להיעזר בחליטות מליסה (Melissa officinalis), עלי פסיפלורה (Passiflora incarnata), ובשימוש המקצועי מקובלים מאוד גם הסקוטלריה האמריקאית (Scutelaria laterifolia), והכשותית (Humulus lupulus).

מליסה רפואית- דוגמה לצמח שיכול להקל במידה מסויימת מצבי היפראקטיביות וחוסר שקט, והינו זמין ובטוח גם לשימוש הביתי

מליסה רפואית- דוגמה לצמח שיכול להקל במידה מסויימת מצבי היפראקטיביות וחוסר שקט, והינו זמין ובטוח גם לשימוש הביתי

.

אסטרטגיה נוספת בטיפול המקצועי נוגעת לחיזוק מערכת העיכול שכן היא "שער הכניסה" ובה נקבע בין היתר מה ייכנס סופו של דבר לגוף, ואיך. יש צמחים פשוטים כמו קמומיל (Matricaria recutita), שיכולים למתן ולאזן את מערכת העיכול. ישנם צמחים שפועלים באופן מורכב יותר וישמשו בטיפול המקצועי.

8. הצעד השמיני: תוספים

אני אישית מעדיף צמחים על תוספים… יותר שלמים וטבעיים לתפיסתי. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהרלוונטיות של כמה תוספים לנושא. לשיפור תפקוד מערכת העיכול לדוגמה- פרוביוטיקה איכותית יכולה להיות יעילה מאוד. להשלמת הצורך באומגה 3- ניתן גם להיעזר בתוסף (בעיקר אם קשה לשלב דגים בתזונה בתדירות של פעמיים בשבוע). גם בהקשר זה- רצוי לא לרוץ ולקנות תוספים לפי החשק, אלא לקבל הכוונה מקצועית והתאמה אישית. חבל על הכסף, וחבל על חוסר ההצלחה ואף הנזק הכרוכים בטיפול שאינו תואם את המצב ואת הילד.

לגבי ברזל- נמצא קשר בין חוסרים שלו להרעות קשב וריכוז. לכן כדאי לבדוק בבדיקות דם, ואם יש חוסר- להשלים בעזרת תזונה או תוסף של "ברזל עדין". ואם אין חוסר- אין צורך ליטול רק "ליתר ביטחון"…

B12- חוסרים שלו עשויים ליצור הפרעות עצביות, בהם גם פגיעה בקשב ובריכוז. יש לבדוק אחת לשנה, ולדאוג להיות באמצע הסקאלה, ולא בחלקה התחתון, אפילו אם הוא בטווח.

שמן מרווה מרושתת- מוצר מוגן בפטנט המבטיח שימור של האומגה 3 ומניעת התעפשות

שמן מרווה מרושתת- מוצר מוגן בפטנט המבטיח שימור של שמני אומגה 3 ומניעת התעפשותם

9. הצעד התשיעי: אורח חיים

לא צריך מדע ומחקר (למרות שיש בנידון) כדי להבין את הקשר בין מיעוט פעילות גופנית להיפראקטיביות. לא צריך מידע השוואתי מהימן כדי לדעת שהילדים בעולם המערבי של היום נמצאים בתנועה מצומצמת מאוד יחסית לכל דורותיה של השושלת האנושית באשר היא. חוסר פעילות זו, לא רק שהינו אחד הגורמים המרכזיים להשמנה ולמחלות מטבוליות, אלא שהוא גם קשור בהחלט לנושא הקשב והריכוז. בצידו השני של המטבע נמצא כמובן הנושא של ריבוי המסכים (טלוויזיות, סמארטפונים, מחשבים, טאבלטים וכו') שגם להקשר זה ניתן לקרוא את המחקרים הרבים שקושרים את שני הדברים, ואפשר גם להשתמש בהיגיון הבריא…

להוציא את הילד מהמחשב, להביא אותו לטבע, לאפשר לו להיות ילד פעיל וסקרן, עטוף בביטחון ומלא בחופש… זה אולי האתגר הגדול עבור הורה בשנת 2,016. אבל עבורי זה גם הפיתרון המוכר והזמין ביותר. ב- 6 השנים האחרונות הדרכתי עשרות ילדים בחוגי "שומרי הגן" וראיתי את האפקט המרפא של עצם השהייה הזו ביער, ולו לאותן 3 שעות בשבוע בלבד.

משחקי יער בשומרי הגן: חיבור לטבע, ניתוק מהמחשב, ופעילות גופנית חיה

משחקי יער בשומרי הגן: חיבור לטבע, ניתוק מהמחשב, ופעילות גופנית חיה

 

הצעד העשירי: להבין את הילד

כאמור הילד המוגדר כבעל הפרעת קשב וריכוז מצוי במצוקה. הוא שומע מכל כיוון שהוא "לא בסדר" ושהוא צריך "תיקון". הקושי החברתי מגביר את ההפרעה, ואם בבית הוא פוגש בביקורת, בכעס ובהאשמה- נוצר מצב טראגי לילד של חוסר אונים, בדידות וניכור. כדאי לקבל עזרה מקצועית בתחום. יש טיפולי C.B.T (טיפול התנהגותי) שמתאימים מאוד ויש מאמני ADAH שכדאי לברר לגביהם ולבחור את הטובים ביותר (אם כבר- אז כבר). זה לא החלק הזול של הטיפול, אבל כמו שאומרים: "יותר יקר הפסיכולוג אחרי זה…"

בנוסף, כדאי להכיר את הקושי דרך עיניו של הילד. ממליץ מאוד על הספר " 168 שעות של הפרעת קשב" מאת טל קפלינסקי ודר' ירדן לוינסקי שעושה עבודה טובה בהסברת התופעה דווקא מעיניים מאוד קונבנציונאליות.

להבין את הילד, להבין את ה"ההפרעה". ספר חובה לכל הורה שנתקל בבעיה

להבין את הילד, להבין את ה"ההפרעה". ספר חובה לכל הורה שנתקל בבעיה

לסיכום… אין זה פשוט כלל. החברה מכתיבה מציאות שלילדים רבים היא כמעט בלתי אפשרית. הפתרונות המוצעים ע"י המערכת נוגעים בעיקר בפיתרון מהיר של הבעיה; ולהורים המודאגים וחסרי האונים אין הרבה ברירות, שכן הם רואים את הנזק והסבל הנגרמים לילדם בצל אותם קשיים. הפתרונות הטבעיים המוצעים בעצמם אינם פשוטים, מאחר והם מצריכים שינויים באורחות החיים ובתזונה, סבלנות והתמדה. עם זאת, יעילותם היא ברורה, כמו גם בטיחותם לילד. מעל הכול הם מאפשרים לנו להימנע מנטילת תרופות פסיכיאטריות בגיל כל כך צעיר לילדים שלרוב אינם חולים במחלה פסיכיאטרית.